דברי הספד שנשא אביו שמואל בשנת 1948: (הצילום מתוך הספר "לנופלים בנבי יושע")
דברי הספד של שמואל פרידמן לבנו פילון
דברי הספד שנשא אביו שמואל בחוברת "על מות" שהתפרסמה במעין ברוך, בשנת 1949
זה דרך הטבע בעולם שילדים מספידים את הוריהם. וכאן זה להיפך.
עיני עיני יורדה מים, עיני עיני אל חללינו, על שבר שהשברנו. חז"ל אמרו:
חבל על דאבדין ולא משתכחין, ולית לנו להתאונן על נפילת בנינו היקר, בהגנת המולדת.
על אחד מחכמינו ז"ל מסופר: מעשה, שהלך לטייל עם תלמידים ליער וראה עץ ישן נושן וגדוע, ואמר: זה סדר העולם, שבן אדם זקן צריך למות. הלכו עוד וראו עץ צעיר גדוע, התחיל הרב בוכה. שאלוהו תלמידיו: למה אתה בוכה? ענה להם: ואיך לא אבכה, כשרואה אני עץ צעיר כזה, שהיה צריך להוציא פירות, ולא זכה לכך.
אוי ואבוי לנו שהגענו לכך, שלא זכינו לראות את התוצאות מבננו היקר. מה שחברים וחברות סיפרו לנו שהיה מפקד טוב וחבר טוב, ראינו לבסוף שאמנם כן הוא, שהוא לא עזב את חבריו והלך איתם יחד.
העיקר: אותנו המית, פילון, אם גם עודנו בחיים, אך חיינו אינם שווים.
יהי זכרו ברוך לנצח!
